Troumot
Daf 38b
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ אוֹ גִירְשָׁךְ. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ מֵת רַבָּךְ אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה. אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵחַ פְּסוּלִין. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. וְכוּלָּם שֶׁהָיָה תְרוּמָה לְתוֹךְ פִּיהֶם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלָעוּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹטוּ. אָֽמְרוּ לוֹ נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלַע וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹט. טָמֵא הָייִת וּטְמֵאָה הָֽיְתָה תְרוּמָה אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ אוֹ שֶׁטָּעֲמוּ טַעַם פִּישְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה יִפְלוֹט.
Traduction
Lorsqu’une femme (fille d’Israélite mariée à un cohen) est à manger de l’oblation et que l’on vienne lui dire ''ton mari est mort'', ou ''il te répudie'' (auquel cas elle n’a plus de droit à l’oblation), et de même si à l’esclave un cohen qui consomme de l’oblation l’on vient dire que son maître est mort, ou qu’il a été cédé à un simple Israélite, ou qu’il a été donné, ou qu’il a été affranchi, ou encore si un cohen au moment de manger de l’oblation apprend qu’il est le fils d’une répudiée, ou d’une femme ayant subi le lévirat (ce qui le rend impropre à manger de l’oblation), dans tous ces cas, il faut, selon R. Eliézer, payer le capital et le supplément; selon R. Josué, on en est dispensé (226)Cf. Babli, Pessahim 72bÊ; Yebamot 34aÊ; Qidushin 66bÊ; Macoth, 11b.. Lorsque le cohen, debout devant l’autel en train de sacrifier les offrandes à Dieu, apprend qu’il est le fils d’une répudiée, ou de celle qui a subi le lévirat, il faut, selon R. Eliézer, considérer comme impropres tous les sacrifices offerts, mais R. Josué les considère comme valables. Lorsqu’on apprend que ce cohen est affecté d’un défaut personnel, son service est entaché d’inaptitude (Lv 22, 21). Aux deux premiers cas (la femme et l’esclave), s’ils ont encore l’oblation dans la bouche, ils peuvent l’avaler, selon R. Eliézer (pourvu qu’ils restituent le montant et le supplément); selon R. Josué, ils doivent le cracher. Si l’on dit à quelqu’un (mangeant de l’oblation) qu’il est devenu impur, ou que son oblation l’est devenue, il doit l’avaler selon R. Eliézer, mais selon R. Josué, il doit la cracher. Si on lui dit qu’il avait été impur, ou que l’oblation l’avait été (avant de la mettre dans la bouche), ou si l’on apprend que c’était un produit non libéré, ou de la 1re dîme non libérée de l’oblation, ou de la 2e dîme, ou d’autres objets sacrés non rachetés, ou s’il sent un goût d’insecte dans la bouche, il doit tout cracher (bien qu’il le détruise ainsi).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה שהיתה אוכלת בתרומה. מחמת בעלה הכהן:
או גירשך. בגמרא פריך וכי לא ידעה שגירשה ומשני כגון שהיא עשתה שליח לקבלה ואמרה לו התקבל לי גיטי במקום פלוני דוקא דבזה לכ''ע אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום ואמדה בדעתה שצריך עשרה ימים עד שיגיע לאותו מקום ולפיכך אכלה והשליח מצא סוס רץ והגיע שם מקודם ונמצא מה שאכלה בהיתר אכלה אלא שבטעות הוא שבאו ואמרו לה כבר בא הגט מקודם לאותו מקום וגירשך:
מת רבך. ולא הניח יורשין שיאכילו לעבדים התרומה:
או עשאך בן חורין. כגון שזיכה לו גט שיחרור ע''י אחר והוא לא ידע:
ר''א מחייב קרן וחומש. באלו כולן דהוי כאוכל בשגגה:
ור' יהושע פוטר. לא פליג רבי יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ואם היה הזמן בהול כגון שאכלו תרומת חמץ בע''פ פטורין אף מהקרן כדאמרינן בפ''ו דפסחים והלכה כר' יהושע:
מתני' היה עומד ומקריב ע''ג המזבח. בחזקת שהוא כהן ונודע שהוא בן גרושה וחלל מדאורייתא הוא או בן חלוצה וחלל מדבריהם הוא:
ור' יהושע מכשיר. דכתיב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אפי' חללין שבו פעל ידיו תרצה והל' כר' יהושע:
נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה. לדברי הכל דכתיב את בריתי שלום ו' דשלום קטיעה הוא ודרשינן כשהוא שלם ולא כשהוא חסר:
גמ' זה אחד משלשה מדרשות שהן מחוורין בתורה. שלש פעמים כתוב בתורה אשר יהיה בימים ההם שנים בפ' שופטים ואחד זה שכתוב בפרשת בכורים ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ודריש לכולהו. וכי יש כהן עכשיו וכו'. ואיזה זה שהיה עומד וכו'. וגילה לנו הכתוב בימים ההם שכל זמן שלא נודע שהוא חלל כשאר כהן כשר הוא ועבודתו כשרה:
רב אמר. מכאן הוא דלמד ר' יהושע דכתיב בברכת לוי ופעל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי ואפי' נתחלל עבודתו כשירה ומפרש הש''ס מאי בינייהו בין הני דרשות:
מתני' וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם. בשעה שנודע להם:
ר''א אומר יבלעו. בגמרא קאמר דלא פליג ר''א אלא בעבד ואשה שהתתילו בהיתר אבל בן גרושה וחלוצה מודה ר''א שיפלוט שמעולם לא אכלה בהיתר ודמיא להסיפא או נודע שהוא טבל וכו':
טעם פשפש לתוך פיו. שרץ צימיצ''א בלעז ומשום שזה נרגש וניכר לפי שכשמוללו מריח בו וקמ''ל דלא חיישינן להפסד תרומה והלכה כר' יהושע:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַר וָוא וְהוּא שֶׁזָּרַע אֶת הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁלֹּא קָצַר רִאשׁוֹנָה. אִם זָרַע אֶת הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה אֵין תָּלוּשׁ וּמְחוּבָּר נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ. רִבִּי חֲנִינָא תִירָתַייָה בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. 38b הָתִיב רִבִּי זְעִירָא וְהָתַנִּינָן אֶת שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר. שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר בְּמַרְבֶּה עָלָיו הֶחָדָשׁ. וְדִכְוָותָהּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Hiya bar Wawa: ce n’est vrai que lorsqu’on a semé le second avant d’avoir moissonné le premier; mais si on ne l’a pas semé avant cela, ni ce qui est coupé, ni ce qui est adhérent, ne sert à attester la défense réciproquement (et c’est permis). R. Hanania Tirtiah dit au nom de Yanaï: lorsqu’on a arraché un oignon d’oblation (dont la semence ne se détruit pas), et qu’on l’a replanté, il est permis d’en manger dès que la partie neuve a dépassé l’ancienne en quantité (et l’annule). Mais, objecta R. Zeira, n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna: ''Lorsque la même personne a semé les deux paniers, il est permis de tout laisser au cas où la semence est complètement réduite dans la terre, au cas contraire (comme pour les plants d’oignons, ou des produits de ce genre), c’est interdit''. Or, n’est-il pas question de permettre l’usage des produits dont la semence se dissout, parce que la partie neuve est plus développée que la semence? Et, de même, on interdit tout produit dont la semence n’est pas réduite, la partie neuve fut-elle plus développée? (N’est-ce pas contraire à R. Yanaï)? R. Zeira en ceci se conforme à son opinion, puisqu’il dit au nom de R. Jonathan: lorsqu’on a arraché un oignon d’un sol contenant un mélange hétérogène interdit de vigne avec d’autres fruits et qu’on le replante, il reste interdit, quelle que soit l’augmentation dont il est l’objet (225)Cf. (Kilayim 5, 7), fin., car les produits d’un fruit interdit ne peuvent pas, malgré leur surcroît de quantité, absorber ce qui est interdit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שזרע וכו'. הא דמחמרינן בדבר שאין זרעו כלה דוקא בשזרע השניה עד שלא קצר ראשונה משום דהוי כזורע שתיהן כאחת דשתיהן מחוברין נינהו וכיון דאחת מהן תרומה הגידולין אסורין משום מדומע:
אם זרע את השניה משקצר את הראשונה. כצ''ל אבל אם לאחר שקצר את הראשונה זרע לשניה בכה''ג לא החמירו אפילו בדבר שאין זרעו כלה משום דאין תלוש ומחובר נעשו הוכיח זה לזה לומר דהוי כזורען כאחת דזה כבר תלוש הוא וזה מחובר ובכל אחד ואחד מקילינן דשמא זה משל חולין הוא:
בצל של תרומה שעקרו וחזרו ושתלו מכיון שריבה עליו החדש מותר. שגידולי היתר מבטלין את העיקר:
התיב ר' זעירא והתנינן. לקמן בפרק ט' הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ודבר שאין זרעו כלה אסור וכי היכי דדבר שזרעו כלה מותר במרבה עליו החדש מיירי דאי לאו הכי הרי טבל הוא אלא ודאי דמותר דקתני שגידוליו שרבו על העיקר מבטלין אותו ומותר וא''כ ודכוותה דבר שאין זרעו כלה אסור ואע''פ שריבה עליו החדש והרי בצל דבר שאין זרעו כלה הוא ואמאי קאמרת דגידוליו שרבו מבטלין את העיקר:
ר' זעירה כדעתיה. וקאמר הש''ס ר''ז דמקשי על הא דר' ינאי לשיטתיה אזיל דאמר לעיל בפ''ה דכלאים גבי בצל של כלאי הכרם כן:
שאין גידולי איסור. כלומר שאין הגידולין הבאין מכח עיקר האיסור אע''פ שהגידולין מותר ששתלן במקום אחר אפ''ה אין מעלין את העיקר האיסור:
הדרן עלך האוכל תרומה מזיד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source